Background image

הפרויקטים הלאומיים

בנק הפועלים והפרויקטים הלאומיים

לאורך כל שנות קיומה של המדינה היה לבנק הפועלים תפקיד מכריע בפיתוח הכלכלה ובצמיחת המשק הישראלי. ברל כצנלסון, ממייסדי הסתדרות העובדים, שהוביל להקמת בנק הפועלים, היטיב לנסח את עקרונות הבנק בראשית דרכו:
"[..] מבלי מוסד כספי תישאר הקבוצה - ויחד אתה גם הפועל - חזיון מקרי בודד, מתנדנד לרוח [...] יהיה ברור לכל כי לא קבוצה זו או זו, מפלגה זו או זו יסדו את בנק הפועלים, אלא הסתדרות הפועלים הכללית [...] בנק הפועלים הוא המוסד הכספי של מעמד הפועלים, ורצונו לשרת את מעמד הפועלים כולו. מטרתו לעזור לכלל ציבור הפועלים המאורגן להקים את הקואופרטיבים שלו, רצונו לעזור לרכוש עמדות משקיות חדשות ולגלות וליצור אפשרויות עבודה חדשות".
הקמת הבנק הייתה חלק ממארג כלכלי־חברתי רחב יותר שעמד בבסיס "חברת העובדים", גוף הגג של ההסתדרות הכללית, שמטרתו הייתה לרכז ולתאם את הפעילות הכלכלית של תנועת העבודה.
חברת העובדים כללה תאגידים, כמו סולל בונה והשיכון ההסתדרותי, וקואופרטיבים עצמאיים, כמו תנובה, המשביר המרכזי, ההתיישבות העובדת ועוד. הבנק ליווה, מימן ותמך כמעט בכל התאגידים והקואופרטיבים, והיה שותף מלא לצמיחתם ולהתרחבותם לאורך השנים. הנה כמה דוגמאות לדרך הארוכה שהלכו יחד. 

פועלים עם תנובה: שותפות בתנופת ההתיישבות והחקלאות
בנק הפועלים וחברת תנובה התחילו את דרכם באותו עשור ופעלו יחד במסגרת "חברת העובדים", המערך הכלכלי־חברתי של הסתדרות העובדים. עם הקמתה של תנובה, בשנת 1926, ראה בה הבנק שותפה טבעית לדרך, מפעל חקלאי לאומי שיש לחזק, ללוות ולתמוך. מתוך כך שימש לה בנק הפועלים לאורך השנים לא רק כבנק מוסדי, אלא גם כגב כלכלי, המחויב להתפתחותה ולהתרחבותה העקבית ולחיזוק החקלאות, ההתיישבות והכלכלה הלאומית. 
בשנים הראשונות התבססה תנובה על שיתופי פעולה עם משקים חקלאיים, קיבוצים ומושבים, והדגישה עקרונות של עבודה עברית מאורגנת. עם השנים הרחיבה את פעילותה והפכה לגוף מרכזי בשוק המזון הישראלי. דו"חות בנק הפועלים שפורסמו בעיתונות מראשית דרכה של החברה מעידים על רצף של ליווי ותמיכה פיננסית מצד בנק הפועלים,  מערכת יחסים ארוכת שנים, ששיקפה חזון משותף של צמיחה כלכלית מקומית.

 

Gallery Image

פרסום מטעם בנק הפועלים, המפרט את ההלוואות שניתנו לגורמים שונים במשק, ביניהם חברת תנובה.

עיתון דבר, דצמבר 1934. מכון לבון - ארכיון תנועת העבודה

Gallery Image

פרסום מטעם בנק הפועלים, המפרט את ההלוואות שניתנו לגורמים שונים במשק, ביניהם חברת תנובה.

עיתון דבר, מאי 1931. מכון לבון - ארכיון תנועת העבודה

1 / 2
Gallery Image

פועל נושא ארגז של תנובה, שנות ה־50.

צילום: משה גרוס- סטודיו קרן אור

Gallery Image

תור לחנות תנובה בשוק הכרמל, תל אביב, 1950

צילום: הנס פין, אוסף התצלומים הלאומי

Gallery Image
Gallery Image

משאית מובילה חלב לתנובה, תל יוסף, עמק יזרעאל, 1966

צילום: פריץ כהן, אוסף התצלומים הלאומי

1 / 4

פועלים עם סולל בונה: עבודות ציבוריות, בניין וחרושת 
סולל בונה היא הוותיקה שבחברות הבנייה בארץ ומהגדולה שבהן. הסתדרות העובדים הכללית, אשר נוסדה ב־1920, שמה לה למטרה לאגד את קבוצות הפועלים שסללו ובנו ברחבי הארץ ולהפוך לקבלן העבודה הגדול בארץ. כך נוסדה בשנת 1924 "סולל בונה - חברת פועלים עברית שיתופית לעבודות ציבוריות, בניין וחרושת", וכל זאת ל"כיבוש ושמירה על עמדות העבודה העברית ביישוב העברי [...] וגיבוש החומר האנושי וחינוכו לאחריות ולעזרה הדדית".
בשנת 1927, כשנקלעה חברת סולל בונה לקשיים כלכליים חמורים ואיימה לקרוס, התגייס בנק הפועלים והעניק לה הלוואה בסך 5,000 לירות מצריות. בכך מנע את התמוטטותה וסיפק לה גב כלכלי, שאפשר את המשך פעילותה. 

במרוצת השנים הפכה סולל בונה לכוח מוביל בעבודות ציבוריות עבור ממשלת המנדט והיישוב היהודי. בשנות ה־50 וה־60 בנתה החברה את תשתיות המדינה החדשה, מהמוביל הארצי ונמל אשדוד ועד מבני ציבור מרכזיים, כמו הכנסת ומוזיאון ישראל. בהמשך התרחבה גם אל מחוץ לגבולות הארץ. בשנת 1989 אוחדה סולל בונה עם חברת “שיכון עובדים” והפכה ל“שיכון ובינוי אחזקות”. ב־1996 נמכרו מניותיה לחברת “אריסון השקעות”, וב־2018 נרכשה על ידי איש העסקים נתי סיידוף. כיום החברה פועלת תחת השם “שיכון ובינוי – סולל בונה תשתיות” וממשיכה לשאת את מורשתה ההיסטורית של בניין הארץ.

Gallery Image

ידיעה מעיתון הארץ, 9.2.1927

אתר עיתונות יהודית היסטוריתwww.JPRESS.org.il, מייסודן של הספרייה הלאומית ואוניברסיטת תל־אביב [עיתון הארץ]

Gallery Image

חברת סולל בונה בקיבוץ מרום גולן, 1974.

צילום: ניסים גבאי, אוסף התצלומים הלאומי

Gallery Image

קבוצת סולל בונה, כפר סבא, 1936.

צילום: דניאל קפלן, אוסף התצלומים הלאומי

1 / 3

פועלים עם אווירון: מחברת תעופה לחיל האוויר
באמצע שנות ה־30 נוסדה בארץ חברת התעופה העברית הראשונה: “אווירון – חברה ארצישראלית לתעופה בע"מ”. מטרתה הייתה לקיים טיסות פנים בין תל אביב, חיפה ועמק הירדן, וגם להוות את הזרוע האווירית־ביטחונית של היישוב העברי. החברה נוסדה בשנת 1936 ביוזמת הסוכנות היהודית, ההסתדרות הכללית והוועד הלאומי בא"י, ונתמכה על ידי בנק הפועלים בהיותו הגב הכלכלי של "חברת העובדים". במסגרת זו נרכשו עבורה מטוסים מפולין ומאנגליה.
בין מנהלי החברה נמנו חברי ארגון ההגנה דב הוז ויצחק בן־יעקב, שזיהו את הצורך בהכשרת טייסים עבריים והחלו בהקמת מערך הדרכה מקומי. קורס הטיס הראשון נפתח במרץ 1938 ליד קיבוץ אפיקים שבעמק הירדן, וביולי 1939 סיימו אותו תשעה חניכים. לאחר מלחמת העולם השנייה חודשו הקורסים בשדה התעופה ברמלה, ונמשכו עד פירוק החברה ב־1948. בסך הכול הוכשרו במסגרת “אווירון” כ־130 טייסים ארצישראליים, שהניחו את היסודות להקמת חיל האוויר הישראלי.

במבט לאחור, שיתוף הפעולה בין בנק הפועלים למפעלים הלאומיים לא היה רק מהלך כלכלי, אלא ביטוי לאמונה בכוחה של חברה הבונה את עתידה במו ידיה. מן הבניין, התעשייה והחקלאות ועד שמי הארץ, סיפורו של בנק הפועלים שזור בסיפורה של מדינה הצומחת מתוך חזון, אחריות ושותפות גורל.

Gallery Image

חניכי קורס הטיס הראשון מטעם ארגון ההגנה מצטלמים ליד קיבוץ אפיקים שבבקעת הירדן עם מנהלי חברת התעופה אווירון, 1938.

צילום: זולטן קלוגר, אוסף התצלומים הלאומי

Gallery Image

מדריך הטיסה עמנואל צור עם אחד מחניכי קורס הטיס של ההגנה במטוס של חברת אווירון, בקעת הירדן, ליד קיבוץ אפיקים, 1938

צילום: זולטן קלוגר, אוסף התצלומים הלאומי

Gallery Image

שיעור תיאוריה בקורס הטיס הראשון של ארגון ההגנה במטוסי חברת אווירון, בקעת הירדן, ליד קיבוץ אפיקים, 1938

צילום: זולטן קלוגר, אוסף התצלומים הלאומי

1 / 3