סניף מעלות־תרשיחא

סניף מעלות־תרשיחא: פסיפס אנושי בגליל

סניף בנק הפועלים במעלות־תרשיחא הוא הרבה יותר ממוסד פיננסי. הוא נקודת מפגש ייחודית ומרתקת של אוכלוסייה מגוונת. ביום רגיל אפשר למצוא בסניף בין 500 ל־700 אנשים, ולעיתים אף נדמה שהעולם כולו עובר דרך הדלת המסתובבת שלו.
הסניף משרת מגוון לקוחות מרקעים שונים: דרוזים, צ'רקסים, נוצרים, מוסלמים ויהודים, ביניהם גם עולים חדשים מרחבי העולם. הבנק מנהל את חשבונות הבנק של תושבי מעלות־תרשיחא, וכן את חשבונותיהם של תושבים מכפר ורדים, ינוח־ג'את, פסוטה, פקיעין, חורפיש, קיסרא־סמיע ומעיליא.
"אם אני עוצם עיניים לרגע", אומר מנהל הסניף יצחק פורת בחיוך. "אני יכול לחשוב שאני נמצא במוסקבה או בקהיר; בליל של שפות, לבוש והתנהגות. כל לקוח מביא איתו עולם שלם".

עובדי הסניף למדו להכיר את התרבויות השונות ולעבוד ברגישות ובחוכמה. חלקם עובדים ותיקים, שמכירים לעומק את צורכי הקהילה, בהם בהיג' ממעיליא, המשרת את המגזר הערבי זה 39 שנה, ואיתו אילנה שם-טוב, גלית לוצ'י ומרינה קורנייב, המלוות את ציבור העולים החדשים.
העבודה בסניף מעלות־תרשיחא אינה פשוטה גם בימי שגרה, אך בעת חירום האתגר גדל פי כמה. כך היה, למשל, בזמן מבצע "ענבי זעם" בשנת 1996, שבמהלכו נפלו קטיושות על העיר. "קיבלתי הוראה מהנהלת הבנק לא לפתוח את הסניף בלי אישור מפורש מחדר הפיקוד בעירייה", משחזר פורת. "בכל בוקר הייתי מגיע ב־6:30, מתקשר לחפ"ק ומבקש אישור."
הסניף, נטול מקלט, לא היה בטוח – לא לעובדים ולא ללקוחות. ובכל זאת, פורת וצוותו עשו הכול כדי להמשיך לתת שירות: "דאגנו שהבנק־טים יהיו מלאים תמיד, הצבנו תיבת שירות מחוץ לסניף, ואפילו פתחנו דלפק זמני בתוך סניף נהריה. לפעמים השתרכו שם תורים של עשרות מטרים – אבל הלקוחות הגיעו, ואנחנו היינו שם בשבילם".
סניף מעלות־תרשיחא הוא מיקרוקוסמוס ישראלי, שבו קהילות מגוונות נפגשות סביב שירות, הקשבה ואמון. בזכות עובדים מסורים וראייה מערכתית רגישה מצליח הסניף לשמור על חוסן תפעולי ולהוות עוגן עבור קהל הלקוחות של הבנק.

מתוך פועלון – עלון פנימי לעובדי בנק הפועלים, ספטמבר 1996